<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער שנים עשר</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שער שנים עשר, העתים שאינם ראוים לא למכור ולא ליקח בהם כגון שבתות וימים טובים דכתיב בהו וכל מלאכה לא תעשו. וכגון ימי חולו של מועד שאין ראוי לו לאדם שיקח וימכור (מהם) [בהם] אלא מה שהוא צריך לחולו של מועד או כגון שאין לו מה שיאכל. והיכא שהוא לוקח ומוכר בחולו של מועד לצורך שני דברים הללו צריך שיעשה בהטמנה כדגרסינן [מו"ק י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ובע"ש סמוך לחשכה אין ראוי לו לאדם שימכור כלום לעכו"ם אא"כ יש שהות ביום (ל)שיכול לצאת אותו להגיע לבית הסמוך לאותה העיר. ואם היה בפנים כשעור שיכול לצאת מפתח ביתו של ישראל [מותר], כדגרסינן [שבת י"ז ע"ב] ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ומפר' בברייתא [שם י"ח ע"ב] בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו ר"י בר"י אומר הן הן דר"ע הן הן דב"ה ולא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה. [ע"ז ח' ע"א] וד' העתים הידועים לעכו"ם שהן עובדי עכו"ם אסור לישא וליתן עמהם בג' ימים קודם החג שלהם ויום החג בעצמו הוי מחשבון הג', כדג' [ע"ז ב' ע"א] לפי חגיהם ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם, והנ"מ בזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם אבל מאחר שגלו אין אסור אלא יום החג לבדו, כדגר' [ע"ז ז' ע"ב] אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא ליום החג בלבד. אבל יום החג שאינו קבוע לכלם ואינו מפורסם אינו אסור לישא וליתן בו כדג' [ע"ז י"א ע"ב] רב הונא שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גדל לזבוני חמרא בחגתא דטייעי ואמרי שני חגתא דטייעי דלא קביעי. ותדע דכל דבר שאם יתעכב אצל ישראל ולא ימכרנו יפסיד בידו ראוי למוכרו לעכו"ם ואפילו ביום מחג ממש אבל אסור ליקח מהם כדג' [ע"ז ו' ע"ב] תני רב זביד בר הושעיא דבר שאינו מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם. והחמשה העתים הידועים אין מוכרים כלום ההולכים אליה ואף ישראל החוזר משם אין מוכרים ואין לוקחים ממנו כלום כדגר' [ע"ז ל"ב ע"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפיה בהליכה אסור ובחזרה מותר וישראל ההולך לשם בהליכה מותר ובחזרה אסור. ובשנה השביעית אין לו לאדם למכור כלי העשויין לעבודת השדה כדג' [שביעית פ"ה מ"ו] אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר. אבל פרה ופירות מותר למכור כדג' [שם מ"ח] בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית וב"ה מתירים מפני שיכול לשחטה, ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. אבל שום חפץ שהלוקח תובעו לשם שביעית אסור למכור לו כדג' [שם מ"ז] וכלן בפירוש אסורים. והיוצא מוכר חמש כדי שמן ועשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכן מותר. ומותר לעכו"ם בארץ ולישראל בחו"ל. ובגוף השדה עצמו אין שום איסור מקח וממכר בשביעית כדג' [ע"ז ט"ו ע"ב] בש"א לא ימכור אדם שדהו בשביעית ובה"א מוכר לו מפני שהוא יכול להבירה. ותדע דכל מי שלוקט פירות שביעית הוא בעצמו שלקטם אינו ראוי שימכרם אבל יכול הוא שיתנם לאחר שימכרם לו. ואלו היכא שלקט פירות לאכול ואכל והותירו לו מהם ראוי הוא למוכרם בעצמו כדג' [שביעית פ"ז מ"ג] לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכרן בשוק אבל לוקט הוא ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. וארבעת העתים הידועים שפי' הראשונים מי שמוכר בהמה אם מכר אותו (היום) [עם] ולדה צריך שיודיע ללוקח שמכר הולד או מכר האם כמו כן שלא יבאו לידי איסור אותו ואת בנו כדג' [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט של חג ועיו"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף עיוה"כ בגליל ר' יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהם שוחטים ביום א'.
<h2>דף ז:</h2>
שער שנים עשר, העתים שאינם ראוים לא למכור ולא ליקח בהם כגון שבתות וימים טובים דכתיב בהו וכל מלאכה לא תעשו. וכגון ימי חולו של מועד שאין ראוי לו לאדם שיקח וימכור (מהם) [בהם] אלא מה שהוא צריך לחולו של מועד או כגון שאין לו מה שיאכל. והיכא שהוא לוקח ומוכר בחולו של מועד לצורך שני דברים הללו צריך שיעשה בהטמנה כדגרסינן [מו"ק י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ובע"ש סמוך לחשכה אין ראוי לו לאדם שימכור כלום לעכו"ם אא"כ יש שהות ביום (ל)שיכול לצאת אותו להגיע לבית הסמוך לאותה העיר. ואם היה בפנים כשעור שיכול לצאת מפתח ביתו של ישראל [מותר], כדגרסינן [שבת י"ז ע"ב] ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ומפר' בברייתא [שם י"ח ע"ב] בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו ר"י בר"י אומר הן הן דר"ע הן הן דב"ה ולא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה. [ע"ז ח' ע"א] וד' העתים הידועים לעכו"ם שהן עובדי עכו"ם אסור לישא וליתן עמהם בג' ימים קודם החג שלהם ויום החג בעצמו הוי מחשבון הג', כדג' [ע"ז ב' ע"א] לפי חגיהם ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם, והנ"מ בזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם אבל מאחר שגלו אין אסור אלא יום החג לבדו, כדגר' [ע"ז ז' ע"ב] אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא ליום החג בלבד. אבל יום החג שאינו קבוע לכלם ואינו מפורסם אינו אסור לישא וליתן בו כדג' [ע"ז י"א ע"ב] רב הונא שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גדל לזבוני חמרא בחגתא דטייעי ואמרי שני חגתא דטייעי דלא קביעי. ותדע דכל דבר שאם יתעכב אצל ישראל ולא ימכרנו יפסיד בידו ראוי למוכרו לעכו"ם ואפילו ביום מחג ממש אבל אסור ליקח מהם כדג' [ע"ז ו' ע"ב] תני רב זביד בר הושעיא דבר שאינו מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם. והחמשה העתים הידועים אין מוכרים כלום ההולכים אליה ואף ישראל החוזר משם אין מוכרים ואין לוקחים ממנו כלום כדגר' [ע"ז ל"ב ע"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפיה בהליכה אסור ובחזרה מותר וישראל ההולך לשם בהליכה מותר ובחזרה אסור. ובשנה השביעית אין לו לאדם למכור כלי העשויין לעבודת השדה כדג' [שביעית פ"ה מ"ו] אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר. אבל פרה ופירות מותר למכור כדג' [שם מ"ח] בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית וב"ה מתירים מפני שיכול לשחטה, ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. אבל שום חפץ שהלוקח תובעו לשם שביעית אסור למכור לו כדג' [שם מ"ז] וכלן בפירוש אסורים. והיוצא מוכר חמש כדי שמן ועשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכן מותר. ומותר לעכו"ם בארץ ולישראל בחו"ל. ובגוף השדה עצמו אין שום איסור מקח וממכר בשביעית כדג' [ע"ז ט"ו ע"ב] בש"א לא ימכור אדם שדהו בשביעית ובה"א מוכר לו מפני שהוא יכול להבירה. ותדע דכל מי שלוקט פירות שביעית הוא בעצמו שלקטם אינו ראוי שימכרם אבל יכול הוא שיתנם לאחר שימכרם לו. ואלו היכא שלקט פירות לאכול ואכל והותירו לו מהם ראוי הוא למוכרם בעצמו כדג' [שביעית פ"ז מ"ג] לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכרן בשוק אבל לוקט הוא ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. וארבעת העתים הידועים שפי' הראשונים מי שמוכר בהמה אם מכר אותו (היום) [עם] ולדה צריך שיודיע ללוקח שמכר הולד או מכר האם כמו כן שלא יבאו לידי איסור אותו ואת בנו כדג' [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט של חג ועיו"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף עיוה"כ בגליל ר' יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהם שוחטים ביום א'.
<h2>דף יא:</h2>
שער שנים עשר, העתים שאינם ראוים לא למכור ולא ליקח בהם כגון שבתות וימים טובים דכתיב בהו וכל מלאכה לא תעשו. וכגון ימי חולו של מועד שאין ראוי לו לאדם שיקח וימכור (מהם) [בהם] אלא מה שהוא צריך לחולו של מועד או כגון שאין לו מה שיאכל. והיכא שהוא לוקח ומוכר בחולו של מועד לצורך שני דברים הללו צריך שיעשה בהטמנה כדגרסינן [מו"ק י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ובע"ש סמוך לחשכה אין ראוי לו לאדם שימכור כלום לעכו"ם אא"כ יש שהות ביום (ל)שיכול לצאת אותו להגיע לבית הסמוך לאותה העיר. ואם היה בפנים כשעור שיכול לצאת מפתח ביתו של ישראל [מותר], כדגרסינן [שבת י"ז ע"ב] ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ומפר' בברייתא [שם י"ח ע"ב] בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו ר"י בר"י אומר הן הן דר"ע הן הן דב"ה ולא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה. [ע"ז ח' ע"א] וד' העתים הידועים לעכו"ם שהן עובדי עכו"ם אסור לישא וליתן עמהם בג' ימים קודם החג שלהם ויום החג בעצמו הוי מחשבון הג', כדג' [ע"ז ב' ע"א] לפי חגיהם ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם, והנ"מ בזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם אבל מאחר שגלו אין אסור אלא יום החג לבדו, כדגר' [ע"ז ז' ע"ב] אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא ליום החג בלבד. אבל יום החג שאינו קבוע לכלם ואינו מפורסם אינו אסור לישא וליתן בו כדג' [ע"ז י"א ע"ב] רב הונא שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גדל לזבוני חמרא בחגתא דטייעי ואמרי שני חגתא דטייעי דלא קביעי. ותדע דכל דבר שאם יתעכב אצל ישראל ולא ימכרנו יפסיד בידו ראוי למוכרו לעכו"ם ואפילו ביום מחג ממש אבל אסור ליקח מהם כדג' [ע"ז ו' ע"ב] תני רב זביד בר הושעיא דבר שאינו מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם. והחמשה העתים הידועים אין מוכרים כלום ההולכים אליה ואף ישראל החוזר משם אין מוכרים ואין לוקחים ממנו כלום כדגר' [ע"ז ל"ב ע"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפיה בהליכה אסור ובחזרה מותר וישראל ההולך לשם בהליכה מותר ובחזרה אסור. ובשנה השביעית אין לו לאדם למכור כלי העשויין לעבודת השדה כדג' [שביעית פ"ה מ"ו] אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר. אבל פרה ופירות מותר למכור כדג' [שם מ"ח] בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית וב"ה מתירים מפני שיכול לשחטה, ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. אבל שום חפץ שהלוקח תובעו לשם שביעית אסור למכור לו כדג' [שם מ"ז] וכלן בפירוש אסורים. והיוצא מוכר חמש כדי שמן ועשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכן מותר. ומותר לעכו"ם בארץ ולישראל בחו"ל. ובגוף השדה עצמו אין שום איסור מקח וממכר בשביעית כדג' [ע"ז ט"ו ע"ב] בש"א לא ימכור אדם שדהו בשביעית ובה"א מוכר לו מפני שהוא יכול להבירה. ותדע דכל מי שלוקט פירות שביעית הוא בעצמו שלקטם אינו ראוי שימכרם אבל יכול הוא שיתנם לאחר שימכרם לו. ואלו היכא שלקט פירות לאכול ואכל והותירו לו מהם ראוי הוא למוכרם בעצמו כדג' [שביעית פ"ז מ"ג] לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכרן בשוק אבל לוקט הוא ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. וארבעת העתים הידועים שפי' הראשונים מי שמוכר בהמה אם מכר אותו (היום) [עם] ולדה צריך שיודיע ללוקח שמכר הולד או מכר האם כמו כן שלא יבאו לידי איסור אותו ואת בנו כדג' [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט של חג ועיו"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף עיוה"כ בגליל ר' יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהם שוחטים ביום א'.
<h2>דף טו:</h2>
שער שנים עשר, העתים שאינם ראוים לא למכור ולא ליקח בהם כגון שבתות וימים טובים דכתיב בהו וכל מלאכה לא תעשו. וכגון ימי חולו של מועד שאין ראוי לו לאדם שיקח וימכור (מהם) [בהם] אלא מה שהוא צריך לחולו של מועד או כגון שאין לו מה שיאכל. והיכא שהוא לוקח ומוכר בחולו של מועד לצורך שני דברים הללו צריך שיעשה בהטמנה כדגרסינן [מו"ק י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ובע"ש סמוך לחשכה אין ראוי לו לאדם שימכור כלום לעכו"ם אא"כ יש שהות ביום (ל)שיכול לצאת אותו להגיע לבית הסמוך לאותה העיר. ואם היה בפנים כשעור שיכול לצאת מפתח ביתו של ישראל [מותר], כדגרסינן [שבת י"ז ע"ב] ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ומפר' בברייתא [שם י"ח ע"ב] בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו ר"י בר"י אומר הן הן דר"ע הן הן דב"ה ולא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה. [ע"ז ח' ע"א] וד' העתים הידועים לעכו"ם שהן עובדי עכו"ם אסור לישא וליתן עמהם בג' ימים קודם החג שלהם ויום החג בעצמו הוי מחשבון הג', כדג' [ע"ז ב' ע"א] לפי חגיהם ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם, והנ"מ בזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם אבל מאחר שגלו אין אסור אלא יום החג לבדו, כדגר' [ע"ז ז' ע"ב] אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא ליום החג בלבד. אבל יום החג שאינו קבוע לכלם ואינו מפורסם אינו אסור לישא וליתן בו כדג' [ע"ז י"א ע"ב] רב הונא שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גדל לזבוני חמרא בחגתא דטייעי ואמרי שני חגתא דטייעי דלא קביעי. ותדע דכל דבר שאם יתעכב אצל ישראל ולא ימכרנו יפסיד בידו ראוי למוכרו לעכו"ם ואפילו ביום מחג ממש אבל אסור ליקח מהם כדג' [ע"ז ו' ע"ב] תני רב זביד בר הושעיא דבר שאינו מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם. והחמשה העתים הידועים אין מוכרים כלום ההולכים אליה ואף ישראל החוזר משם אין מוכרים ואין לוקחים ממנו כלום כדגר' [ע"ז ל"ב ע"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפיה בהליכה אסור ובחזרה מותר וישראל ההולך לשם בהליכה מותר ובחזרה אסור. ובשנה השביעית אין לו לאדם למכור כלי העשויין לעבודת השדה כדג' [שביעית פ"ה מ"ו] אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר. אבל פרה ופירות מותר למכור כדג' [שם מ"ח] בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית וב"ה מתירים מפני שיכול לשחטה, ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. אבל שום חפץ שהלוקח תובעו לשם שביעית אסור למכור לו כדג' [שם מ"ז] וכלן בפירוש אסורים. והיוצא מוכר חמש כדי שמן ועשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכן מותר. ומותר לעכו"ם בארץ ולישראל בחו"ל. ובגוף השדה עצמו אין שום איסור מקח וממכר בשביעית כדג' [ע"ז ט"ו ע"ב] בש"א לא ימכור אדם שדהו בשביעית ובה"א מוכר לו מפני שהוא יכול להבירה. ותדע דכל מי שלוקט פירות שביעית הוא בעצמו שלקטם אינו ראוי שימכרם אבל יכול הוא שיתנם לאחר שימכרם לו. ואלו היכא שלקט פירות לאכול ואכל והותירו לו מהם ראוי הוא למוכרם בעצמו כדג' [שביעית פ"ז מ"ג] לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכרן בשוק אבל לוקט הוא ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. וארבעת העתים הידועים שפי' הראשונים מי שמוכר בהמה אם מכר אותו (היום) [עם] ולדה צריך שיודיע ללוקח שמכר הולד או מכר האם כמו כן שלא יבאו לידי איסור אותו ואת בנו כדג' [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט של חג ועיו"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף עיוה"כ בגליל ר' יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהם שוחטים ביום א'.
<h2>דף לב:</h2>
שער שנים עשר, העתים שאינם ראוים לא למכור ולא ליקח בהם כגון שבתות וימים טובים דכתיב בהו וכל מלאכה לא תעשו. וכגון ימי חולו של מועד שאין ראוי לו לאדם שיקח וימכור (מהם) [בהם] אלא מה שהוא צריך לחולו של מועד או כגון שאין לו מה שיאכל. והיכא שהוא לוקח ומוכר בחולו של מועד לצורך שני דברים הללו צריך שיעשה בהטמנה כדגרסינן [מו"ק י"ג ע"ב] מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצנעה לצורך המועד. ובע"ש סמוך לחשכה אין ראוי לו לאדם שימכור כלום לעכו"ם אא"כ יש שהות ביום (ל)שיכול לצאת אותו להגיע לבית הסמוך לאותה העיר. ואם היה בפנים כשעור שיכול לצאת מפתח ביתו של ישראל [מותר], כדגרסינן [שבת י"ז ע"ב] ב"ש אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ומפר' בברייתא [שם י"ח ע"ב] בש"א לא ימכור אדם חפצו לעכו"ם ולא ישאילנו ולא ילונו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו ר"י בר"י אומר הן הן דר"ע הן הן דב"ה ולא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה. [ע"ז ח' ע"א] וד' העתים הידועים לעכו"ם שהן עובדי עכו"ם אסור לישא וליתן עמהם בג' ימים קודם החג שלהם ויום החג בעצמו הוי מחשבון הג', כדג' [ע"ז ב' ע"א] לפי חגיהם ג' ימים אסור לישא וליתן עמהם, והנ"מ בזמן שהיו ישראל שרוין על אדמתם אבל מאחר שגלו אין אסור אלא יום החג לבדו, כדגר' [ע"ז ז' ע"ב] אמר שמואל ובגולה אין אסור אלא ליום החג בלבד. אבל יום החג שאינו קבוע לכלם ואינו מפורסם אינו אסור לישא וליתן בו כדג' [ע"ז י"א ע"ב] רב הונא שרא ליה לרב ברונא לזבוני חמרא ולרב גדל לזבוני חמרא בחגתא דטייעי ואמרי שני חגתא דטייעי דלא קביעי. ותדע דכל דבר שאם יתעכב אצל ישראל ולא ימכרנו יפסיד בידו ראוי למוכרו לעכו"ם ואפילו ביום מחג ממש אבל אסור ליקח מהם כדג' [ע"ז ו' ע"ב] תני רב זביד בר הושעיא דבר שאינו מתקיים מוכרים להם אבל לא לוקחים מהם. והחמשה העתים הידועים אין מוכרים כלום ההולכים אליה ואף ישראל החוזר משם אין מוכרים ואין לוקחים ממנו כלום כדגר' [ע"ז ל"ב ע"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפיה בהליכה אסור ובחזרה מותר וישראל ההולך לשם בהליכה מותר ובחזרה אסור. ובשנה השביעית אין לו לאדם למכור כלי העשויין לעבודת השדה כדג' [שביעית פ"ה מ"ו] אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו ייחדה לעבודה אסור לישא וליתן מותר. אבל פרה ופירות מותר למכור כדג' [שם מ"ח] בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית וב"ה מתירים מפני שיכול לשחטה, ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע. אבל שום חפץ שהלוקח תובעו לשם שביעית אסור למכור לו כדג' [שם מ"ז] וכלן בפירוש אסורים. והיוצא מוכר חמש כדי שמן ועשר כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר ואם הביא יותר מכן מותר. ומותר לעכו"ם בארץ ולישראל בחו"ל. ובגוף השדה עצמו אין שום איסור מקח וממכר בשביעית כדג' [ע"ז ט"ו ע"ב] בש"א לא ימכור אדם שדהו בשביעית ובה"א מוכר לו מפני שהוא יכול להבירה. ותדע דכל מי שלוקט פירות שביעית הוא בעצמו שלקטם אינו ראוי שימכרם אבל יכול הוא שיתנם לאחר שימכרם לו. ואלו היכא שלקט פירות לאכול ואכל והותירו לו מהם ראוי הוא למוכרם בעצמו כדג' [שביעית פ"ז מ"ג] לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכרן בשוק אבל לוקט הוא ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. וארבעת העתים הידועים שפי' הראשונים מי שמוכר בהמה אם מכר אותו (היום) [עם] ולדה צריך שיודיע ללוקח שמכר הולד או מכר האם כמו כן שלא יבאו לידי איסור אותו ואת בנו כדג' [חולין פ"ג ע"א] בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיע אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן עיו"ט של חג ועיו"ט הראשון של פסח וערב עצרת וערב ר"ה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף עיוה"כ בגליל ר' יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע בידוע ששניהם שוחטים ביום א'.
